אני לגופי וגופי לי. טכניקת אלכסנדר לילדים ונוער. 

אני פוסעת בשביל בית הספר, והילדים רצים לקראתי, "אלכסנדרה", "אלכסנדרה", הם קוראים לעברי, "גם אני רוצה.... אפשר להירשם לחוג שלך?"..... "תרשמי אותי לשיטת אלכסנדר".... "יש מקום השנה בשבילי?"...."ובשבילי?".... "אלכסנדרה..."
והם אינם יודעים עד כמה הם מדייקים בכינוי שהצמידו לי כשחיברו בתום בין שמי לבין עבודתי - טכניקת אלכסנדר אותה אני מלמדת במוסד שלהם.

נולדתי עם שם שני בתעודת הזהות, סיגל אלכסנדרה אימברג. אלכסנדרה, לזכרו של סבי,
אולם מעולם לא נקראתי בשמי השני. אלא סיגל.
כשהפכתי מורה לשיטת אלכסנדר, הרהרתי על המקריות המשעשעת בין שמי למקצועי,
אבל מעולם לא סיפרתי על כך לתלמידי.
והנה החיים, בדרכם, מחברים אותי שוב לשמי.

"ואיי, ואיי, אני מרגיש כאילו שאני בעולם הבא..." (ילד בן 8).
"אני מרגישה - כאילו אין מחר !" (ילדה בת 12).
"אוף! למה זה רק חצי שעה?"

במפגשים עם ילדים יש משהו מיוחד.
הרבה הומור, תום ויצירתיות. לעיתים ישירות חדה ולעיתים מופנמות, תמיד הכרת תודה.
ילדה בת 11 הכינה סבון בשם שיטת אלכסנדר שמזכיר לה במגעו ובריחו את החוויה.
וילד אחד, כמחווה אישית, קרא ל"חמורה" (אתון) שלו בפינת החי, סיגל...

טכניקת אלכסנדר מתאימה ומועילה לכל אדם, בכל גיל. אבל ישנו יתרון עצום למי שלומד אותה בגיל צעיר.
אנחנו נולדים עם אינסטינקט תנועה טבעי. לגוף נקודת התחלה טובה לגדול ולהתפתח.
אולם אנו מגיבים לסביבה, ולרוב, הטבע שלנו, שהוא חופשי במהותו, מתחיל כבר בגיל צעיר להשתבש.
בין אם מהצורך לר?צות (את ההורים, המורים...), לחץ חברתי, סגנון חיים (מחשב וטלוויזיה), דרישות האופנה, או גורמי דחק אחרים - אנו מושפעים ומגיבים.
ובלי לשים לב, קורה שאנו "סוגרים את הגוף", מאבדים את החופש, ומתרחקים מהטבע הראשוני שלנו.
כפיפות ומתח גבי בקרב מתבגרים הפכו תופעה שכיחה.
אם נטפל בזאת בגיל צעיר, נחסוך מעצמנו שנים של אי נוחות.
נחסוך את כאבי הגב, או כל מאמץ להשיב את החיוניות בעתיד.
ננצל את יתרונות תהליך הגדילה בכדי להטביע הרגלי יציבה נכונים ומודעות לחיים שלפנינו.

מגיל צעיר ביותר מלמדים אותנו לחשוב, לחשב ולהפעיל מחשב,
ועדיין לא מלמדים אותנו מספיק כיצד להשתמש נכון בגופנו שלנו?

כשזה נכון, זה נכון
פעמים רבות אני נשאלת ע"י ההורים: איך נדע אם זה באמת מתאים לילד שלנו?
ובכן, בגיל צעיר ישנה כנות שלא נותנת מקום להעמדת פנים.
כשילד אינו רוצה בטיפול, הדבר ברור ולא יוכל להתקיים מפגש ללא רצון ובחירה.
מאידך, כשנוצר החיבור ומתעורר הרצון, הנוכחות הנה במלואה.
שיתוף הפעולה עצמו מעיד על התאמה.
גם במצבים בהם העבודה שאני דורשת מייגעת, אני נדהמת לגלות את עוצמת הנחישות של הילדים להמשיך.

שינויים בהרגלי תנועה יוצרים לעיתים אי נוחות , כאב, או עייפות רבה, ודורשים התמודדות.
אם קיימת ידיעה ברורה שהדבר נכון, יהיה שיתוף פעולה.
הנכונות לעבור את הקושי ולהתמיד, משקפת לי את תבונתם הטהורה של הילדים, וכל פעם מחדש אני לומדת להעריך את חכמתם.
העבודה עם ילדים ונוער שונה מהעבודה עם מבוגרים גם במובן שלילדים יש פחות עניין וצורך בהבנה המנטאלית של התהליך, אם זה מרגיש נכון, זה מספיק.

ילדים ונוער. כיצד העבודה בטכניקת אלכסנדר יכולה להועיל - ולמי בדיוק?
הטיפול מתייחס לשני אספקטים:
שיפור היציבה
תמיכה רגשית

שיפור היציבה ?
בגיל ההתבגרות (12-18) מתרחשים שינויים בשלד.
קצב הגדילה מהיר יותר לגובה, שרירי הגב מתארכים ומתאמצים יותר להחזיק את השלד, וכתוצאה מכך נחלשים.
נוצר מצב של חוסר איזון בין המסה הגרמית (עצמות) למסה השרירית.
הגדילה המהירה גורמת לנטייה ליציבה רפויה, כתפיים שמוטות, חזה בולט, רפיון כללי.
בד"כ מסגלים כפיפות מוגברת.
אם לא מטפלים בכפיפות (קיפוזה) בשלב זה, היא הופכת קשיחה, בגיל מאוחר קשה יותר לשנות יחסים בין החוליות, ולכן, שיא הגדילה הוא הזמן האידיאלי לשינוי הרגלים ומערך שרירי.

לפיכך, אם נותנים בזמן הנכון תמיכה והכוונה, ניתן למנוע גם כאבי שרירים, וגם את הכפיפות האופיינית למתבגרים, זו שנמשכת אח"כ כל החיים?

תמיכה רגשית ?
פאן נוסף המאפיין את העבודה בטכניקת אלכסנדר הוא הקניית חוויה של שקט, דרך הטיפול במגע (הנעשה בביגוד מלא).
המורה מכוון את התלמיד בעדינות, בהקשבה והבנה, תוך רכישת אמון וקבלת אישור להיכנס למרחב הפרטי.
הבסיס לעבודה המשותפת הוא קבלת הילד כמו שהוא. אני מכבדת את הבחירה שלו לחיות את חייו כמו שהוא בוחר. אני מאמינה לגמרי בשלמותו.
המגע מכיל ותומך, מאפשר מנוחה ושחרור מתח, ונותן חוויה של שקט ואיזון.

המגע ה"אלכסנדרוני" מלמד להתחבר למרכז הפנימי שלנו ובכך מקנה לנו כלי נוסף למרכוז.
ישנם ילדים שזקוקים לתמיכה בכדי להתמודד עם קשיים כגון: קשיים חברתיים, קשיי ריכוז, הפרעות אכילה ודימויי גוף שליליים, קשיי הירדמות או "חלומות רעים", פחדים או מתח.
הטכניקה אינה מהווה תחליף לטיפול פסיכולוגי אבל בהחלט יכולה לספק תמיכה, עידוד,
או אם צריך, להוות הכנה לקראת טיפול פסיכולוגי עתידי.


"כאילו כל המתח נזל לי מהגוף..." (אמרה לי ילדה בת 12).